התקבל ערעור של עו"ד כנגד הרשעתו בעבירת משמעת לפי כללי האתיקה

השופט י' אלון:

1.        בקובלנה שהגישה לשכת עורכי הדין נגד המערער לבית הדין המשמעתי במחוז חיפה, נטענו העובדות דלהלן:

"1. במהלך שנת 2000 קיבל הנאשם מחברת פרפקט פלוס בע"מ ("המתלוננת") שיקים לשם גבייתם באמצעות ההוצאה לפועל.

2. המתלוננת שילמה לנאשם אגרות (כך!) לפתיחת התיק ושכ"ט.

3. מתוך הכספים המוחזקים על ידי הנאשם, היה עליו להעביר למתלוננת סך נומינלי של 3,286 ש"ח, ואולם הוא נמנע מלעשות כן למרות פניות המתלוננת אליו.

4. הנאשם נתן למתלוננת שירות המשפטי האמור בעודו עובד בחברה המכונה "כפפות משי" אשר בבעלות ו/או ניהול מר זינאטי מיכאל.

5. תלונת המתלוננת הועברה לנאשם ואולם הוא לא הגיב עליה".

           בשל המעשים הנטענים הנ"ל יוחסו למערער בקובלנה ארבעה "סעיפי אישום": אי מתן דו"ח כספי ללקוח, אי העברת כספים ללקוח, אי מתן תשובה לתלונה ו"הפרת הכלל בדבר איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים".

           בית הדין המשמעתי של מחוז הצפון זיכה את המערער מעבירות המשמעת של אי העברת כספים ללקוח ואי מתן דו"ח כספי, והרשיעו בשתי עבירות המשמעת הנותרות. דינו נגזר להשעיה בפועל של 12 חודשים.

           המערער ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי למשמעת. בפסק הדין שבערעור בוטלה הרשעתו בעבירת המשמעת של "אי מתן תשובה ללקוח", ונותרה בעינה הרשעתו בעבירה הנותרת של "הפרת הכלל בדבר איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים", לפי סעיף11ב(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: הכללים). אשר למידת עונשו, פסק בית הדין הארצי כי זה יוקל ויועמד על שלושה חודשי השעיה בפועל ותשעה חודשי השעיה על תנאי.

           בפנינו ערעורו של המערער על פסק דינו של בית הדין הארצי. הערעור מכוון כנגד הרשעתו בעבירת המשמעת לפי סעיף 11ב(ב) לכללי האתיקה. המערער טען בפני הערכאות קמא, ושב וטוען בפנינו, כי לא התקיימו ולא הוכחו נגדו התנאים המצטברים להוכחת עבירת המשמעת האמורה. ראשית, הוא מעולם לא "הועסק" על ידי המעסיק הנטען בקובלנה והמתואר בה כ"החברה המכונה כפפות משי". שנית, הוא לא ייצג כלל את המתלוננת (פרפקט פלוס בע"מ) בהליכי הגבייה בהוצאה לפועל הנטענים בקובלנה.

3.        בבית הדין המחוזי העידו מטעם הקובל שני הבעלים של החברה המתלוננת, מר פלדמן ומר סטריזבצ'קי, כאשר פלדמן בלבד היה זה ש"עבד מול המערער" (עדות סטריזבצ'קי, עמ' 6). פלדמן בחקירתו הראשית העיד כי המערער וחברת כפפות משי חלקו את אותו המשרד ברחוב הרצל בחיפה, וכי החברה המתלוננת מסרה מדי פעם לכפפות משי שיקים לגביה. כפפות משי הינה, לדבריו, חברה העוסקת בגביית שיקים והיא בבעלות אדם בשם זינאתי.

           בשנת 2000 הוא מסר שני שיקים לידי זינאתי שסכומם הכולל 13,985 ש"ח, ובסיכום דברים שנכתב על ידי זינאתי נאמר: "על פי סיכום מיום 7.12.00 יקבל הזוכה הקרן בקיזוז 15% במקום שכ"ט של 20% כנהוג" (מוצג ק/1). לאחר שהשיקים נגבו, הוא קיבל לטענתו רק חלק מהסכומים ונותרה לדבריו יתרת חוב להחזר בסכום של 1,998 ש"ח. ב-10.4.01 שלח פלדמן מכתב לכפפות משי "לידי מיכה זינאטי", ובו דרש החזר אותה היתרה (ק/2). כחודש לאחר מכן (13.5.01) שלח מכתב נוסף, הפעם למערער (ק/3). באותו מכתב טוען פלדמן, כי השיקים לגביה נמסרו על ידו לטיפולו של המערער וכי המערער הוא זה שחייב להשיב לידיו את יתרת הסכום בסך 1,998 ש"ח. בעדותו בבית הדין המחוזי הוא מסר כי המערער היה נוכח בישיבות שהתקיימו בינו (פלדמן) לבין זינאטי. את טענתו כי המערער אישית היה זה שטיפל כעורך דינה של המתלוננת בהוצאה לפועל בגביית שני השיקים, הוא סומך על מסמכי פלט מחשב של ההוצאה לפועל (ק/7). במסמך זה רשום שם הזוכה "פרפקט פלוס בע"מ", ו"שם בא כוח: עו"ד רויטמן דוד". יצויין, כי פלדמן לא העיד מידיעתו על פעולות יצוג בפועל של המתלוננת שבוצעו על ידי המערער בהליכי ההוצאה לפועל הנטענות, והוא למד על כך לדבריו רק מתוך המוצג הנ"ל ק/7.

           לדברי פלדמן, כשפנה למערער להחזר יתרת סכום השיקים "הוא (המערער - י"א) אמר לי שאני לא יכול לעשות דבר כי אני בסך הכל עובד בחברת כפפות משי".

           המערער עצמו הכחיש בעדותו כי הוא עובד של כפפות משי, וכי נתן שירות משפטי למתלוננת בעניין שני השיקים הנ"ל. לדבריו, בתקופה הרלבנטית הוא שכר חדר במשרד בו פעלה כפפות משי וניהל בו את משרדו - אך זאת בנפרד מפעולות החברה המשכירה. הוא הודיע לבית הדין כי ימציא תוך 30 ימים העתק הסכם השכירות, אך לא עשה כך.

           הוא גם העיד שהיה לו סיכום עם גב' אוחיון מכפפות משי "שאני אתן להם שירות משפטי" וכי ימציא תוך 30 ימים לבית הדין גם העתק של מסמך סיכום זה. גם את זאת לא ביצע.

           בהכרעת הדין קבע בית הדין המחוזי, כי "לאור העדויות שהובאו בפנינו, לרבות באשר לנסיבות מקום עבודתו, ולאור היעדר המצאת הסכם שכירות והסכם עם הגב' אוחיון ע"י הנאשם, אנחנו קובעים כי התובע (כך!) אכן היה עובד של חברת כפפות משי". עוד קבע בית הדין המחוזי, כי הוכח שחברת כפפות משי "הינה חברה שעסקה במועד הרלבנטי במתן שירותים לגביית המחאות שחוללו באי פרעון, בין היתר באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ... וכי הנאשם בהיותו עובד חברת כפפות משי נתן שירות משפטי למתלוננת. כך לדוגמה עולה ממוצג נ/2, וכן אף עולה מעדות מנהל המתלוננת, מר פלדמן".

           בהתבסס על ממצאים אלה הורשע המערער בעבירת המשמעת שיוחסה לו לפי סעיף 11ב(ב) לכללים.

           בית הדין הארצי דחה כאמור את ערעור המערער על הרשעתו בעבירת משמעת זו, ועל כך הערעור שבפנינו.